מבוא
עלייתם של גדי איזנקוט ומפלגת ישר מייצגת ניסיון לבנות חלופה שלטונית המשלבת ניסיון ביטחוני עם קריאה לרפורמה במוסדות המדינה הישראלית לאחר מלחמת עזה ומשבר השבעה באוקטובר. חשיבותה טמונה ביכולתה להתחרות בבנימין נתניהו בתוך המרחב הביטחוני עצמו, תוך הצגת שיח שונה בסוגיות שלטון, משפט וגיוס. ואולם מיקומה באופוזיציה אינו מתורגם אוטומטית לשינוי בעמדה כלפי הזכויות הפוליטיות הפלסטיניות; הצהרותיו הנוכחיות דוחות הקמת מדינה פלסטינית, תומכות בהתנחלות בתנאים ישראליים, ודבקות בשליטה ביטחונית ישראלית רחבה.
הדוח עוסק ברקע הצבאי שלו ובמעברו לפוליטיקה, בהקמת המפלגה, במבנה שלה וברשימתה, במצעה הפנימי, בעמדותיה כלפי הגדה המערבית, ההתנחלות ועזה, ולאחר מכן בסיכוייה האלקטורליים והקואליציוניים ובמשמעויותיהם לירדן. תיאור העמדות נשען על המצע הרשמי ועל ראיונות מתוארכים, בעוד שקריאת היחסים בין עמדות אלה מהווה מסקנה אנליטית. הסקרים מוצגים כמדידות הקשורות למועד פרסומם, ולא כתוצאות בחירות מוכרעות.
הרקע האישי והמסלול הצבאי
איזנקוט החל את שירותו בחטיבת גולני בשנת 1978, והתקדם בפיקוד השדה. הוא פיקד על חטיבת אפרים בין 1994 ל-1997, ועל גולני בין 1997 ל-1998, ולאחר מכן שימש מזכיר צבאי לראש הממשלה. הוא פיקד על אוגדת הגדה המערבית בין 2003 ל-2005, על אגף המבצעים בין 2005 ל-2006, ועל פיקוד הצפון בין 2006 ל-2011, ושימש סגן הרמטכ״ל בין 2013 ל-2014. הוא נכנס לתפקיד הרמטכ״ל ב-16 בפברואר 2015, וכהונתו הסתיימה בינואר 2019 לאחר כ-41 שנות שירות. תפקידים אלה קושרים את ניסיונו במיוחד לניהול הגדה ולהתמודדות בחזית הצפונית .1
שמו נקשר בדוקטרינת הדאחיה, שהדיון הציבורי בה בלט בשנת 2008. הגישה מבוססת על תגובה בכוח הרסני רחב נגד אזורים ותשתיות שהיריב משתמש בהם, במטרה להעלות את מחיר העימות ולהרתיעו. אתר מפלגתו מציג דוקטרינה זו כחלק מרקורד השירות הצבאי שלו. הדבר מבהיר כי דימויו הפוליטי כאיש מוסדות והסכמה פנימית מתקיים לצד תפיסה ביטחונית המקבלת שימוש בכוח רב נגד יריבים. הכינוי מרכז אינו מספיק לתיאור מדיניותו הצבאית או תוצאותיה על האוכלוסייה באזורי מלחמה.2
בנו גל נהרג בג׳באליה ב-7 בדצמבר 2023, וכן נהרגו שניים מאחייניו במהלך המלחמה. אובדן זה העניק לנוכחותו הפוליטית ממד אישי הקשור לחוויית המשפחות שנפגעו מן המלחמה, אך אין בו כשלעצמו ראיה לאופי החלטותיו העתידיות. עמדותיו המוצהרות והרקורד שלו נותרים אמת המידה להערכה פוליטית.3
המעבר לפוליטיקה והפרידה מגנץ
איזנקוט נכנס אל הכנסת בבחירות 2022 במסגרת המחנה הממלכתי בראשות בני גנץ. לאחר מתקפת 7 באוקטובר 2023 הצטרף לממשלת החירום כשר בלי תיק, והשתתף כמשקיף בקבינט המלחמה המצומצם. ב-9 ביוני 2024 התפטר עם פרישת גנץ, כשהוא מותח ביקורת על אי-יכולתו של הקבינט לקבל את ההחלטות הנדרשות להשגת יעדי המלחמה ולשיפור מצבה האסטרטגי של ישראל. לכן התפטרותו משקפת מחלוקת על ניהול המלחמה וסדרי העדיפויות שלה, ואינה אומרת שהתנגד לעצם הפעולה הצבאית.4
ב-30 ביוני 2025 הודיע על עזיבת מפלגתו של גנץ ועל החזרת מושבו אליה, ולאחר מכן הגיש את מכתב ההתפטרות הרשמי מן הכנסת ב-2 ביולי. המחלוקת נקשרה למנגנון הדמוקרטיזציה של המפלגה ולבחירת הנהגתה, וכן לדרך הנדרשת לבניית חלופה המסוגלת לנצח. הוא הבהיר כי הקשר האישי עם גנץ נותר בעינו, וכי המחלוקת נוגעת למסלול הפוליטי. לכן יש להבחין בין יציאתו מן הממשלה ב-2024 לבין יציאתו מן המפלגה ומן הכנסת ב-2025.5
| תאריך | התפתחות |
| 2022 | בחירתו לכנסת במסגרת המחנה הממלכתי |
| אוקטובר 2023 | הצטרפות לממשלת החירום והשקפה בקבינט המלחמה |
| 9 ביוני 2024 | התפטרות מן הממשלה |
| 30 ביוני 2025 | הודעה על עזיבת מפלגת גנץ |
| 2 ביולי 2025 | הגשת ההתפטרות הרשמית מן הכנסת |
| 16 בספטמבר 2025 | הודעה על הקמת ישר |
| 7 בספטמבר 2026 | הגשת רשימת הבחירות |
הקמת מפלגת ישר ומבנה הארגון שלה
על הקמת מפלגת ישר עם איזנקוט הוכרז ב-16 בספטמבר 2025, ושמה בעברית ישר! עם איזנקוט. המילה ישר נושאת משמעויות של כנות, יושרה וישירות, ומשרתת את דימוי המפלגה המבטיחה לכוון מחדש את המדינה. כ-120 מייסדים ממגזרי הביטחון, הכלכלה, הטכנולוגיה והחברה האזרחית השתתפו בהקמה.6
דיווחי ההקמה מסרו כי תקנון המפלגה העניק לאיזנקוט סמכות לעמוד בראשה ולמנות את חבריה בהסדר זמני הנמשך עד שנה לאחר בחירות 2026. ריכוזיות זו מעניקה לו יכולת להרכיב את הצוות במהירות, אך היא הופכת את מבחן המוסדיות הפנימית לדחוי לשלב מאוחר יותר. כאן עולה סוגיה הראויה למעקב: כיצד תהפוך הדרישה לשקיפות ולדמוקרטיזציה של החיים הפוליטיים לכללים לבחירת הנהגת המפלגה ורשימתה בעתיד?
בספטמבר 2026 הודיע על הכנת אמנה וקוד אתי הדורשים ממי שאינו מסוגל להתחייב לדרך המפלגה להתפטר מן הכנסת ולהחזיר את המושב. הוא הציג את יציאתו מגנץ כמודל להתנהגות זו. האמנה משקפת חשש מפיצולים העלולים לשנות את המאזן הקואליציוני, אך היא נותרת מחויבות מפלגתית, ואין להציג אותה כערובה משפטית המונעת כל מעבר פוליטי.
המפלגה הגישה את רשימתה לכנסת העשרים ושש ב-7 בספטמבר 2026, והיא כוללת 40 מועמדים, עם ייצוג נשים המגיע למחצית הרשימה. היא ביקשה את האותיות דרך לפתק ההצבעה, שמשמעותן דרך.
ההנהגות והרכב הרשימה
איזנקוט עומד בראש הרשימה, ויורם כהן7 נמצא במקום השני. כהן עמד בראש השב״כ בין 2011 ל-2016, ובעבר פעל במרחב ירושלים והגדה במקביל לפיקודו של איזנקוט על אוגדת הגדה. קשר זה מעניק למפלגה גרעין ביטחוני בעל ניסיון משותף בניהול העימות הפלסטיני.
מבחינה אנליטית, הרשימה משלבת בין מוסדות הביטחון, שרים לשעבר, טכנוקרטים ודמויות חברתיות. תמהיל זה מסייע לאיזנקוט להציג צוות לשלטון החורג מניסיונו הצבאי האישי. אולם ריבוי הרקעים מציב גם מבחן מאוחר יותר ליכולתה של המפלגה לייצר החלטות משותפות בענייני דת ומדינה ובסוגיה הפלסטינית.
הזהות הפוליטית ומושג הממלכתיות
המפלגה מגדירה את יעדה כשמירה על ישראל כמדינה יהודית, דמוקרטית וחזקה, הנשענת על מגילת העצמאות. היא מדגישה את שלטון החוק, עצמאות מערכת המשפט, זכויות המיעוטים ושוויון הזדמנויות. היא משתמשת במושג הממלכתיות לציון מרכזיות המדינה ומוסדותיה והעדפת האינטרס הכללי על פני נאמנות מפלגתית ומגזרית. הדבר נקשר לביקורתה על חלוקת הסמכויות, התקציבים והמינויים לפי צורכי הקואליציה.
ניתן לתארה אנליטית כמפלגת מרכז ציונית בעלת רקע ביטחוני ועמדות נוקשות כלפי הריבונות הפלסטינית. תיאור זה מבוסס על שילוב עמדתה ביחס למוסדות הפנימיים עם תנאיה הביטחוניים והפוליטיים בסכסוך. התחרות עם נתניהו מתנהלת סביב כשירות ההנהגה, ניהול הכוח ותפקוד המדינה, בעוד שמידת ההבדל בהתנחלות ובעתיד הפלסטינים עדיין דורשת בחינה עצמאית.
המצע הפנימי של המפלגה8
- השלטון והחקירה של השבעה באוקטובר
המפלגה מתחייבת לוועדת חקירה ממלכתית שתכלול את מתקפת 7 באוקטובר, את העשור שקדם לה ואת ניהול המלחמה, לצד תוכניות לשיקום הנפגעים ולשיקום היישובים בדרום ובצפון. היא מציעה לחזק את עצמאות מערכת המשפט, להסדיר את היחסים בין הרשויות באמצעות חוק יסוד החקיקה, להגביל את כהונת ראש הממשלה לשתי קדנציות ולצמצם משרדים שאינם נחוצים. היא קוראת גם לרפורמה בשירות הציבורי ולהגבלת מינויים בלתי מקצועיים. אלה התחייבויות מצעיות, שיישומן תלוי בחקיקה ובמאזן הקואליציוני.
- השירות הצבאי והאזרחי
מצע השירות לכולם קורא להכפיף את האזרחים למסלולים צבאיים, לאומיים או אזרחיים, ובכלל זה חרדים וערבים. הצבא מקבל עדיפות בבחירת המתגייסים לפי צרכיו, ומוצעת רשות לאומית עצמאית שתעסוק ישירות במועמדים לשירות. המצע קושר הטבות דיור, מסים, מענקים ושירותים לביצוע שירות, בסדר עדיפות ללוחמים ולאחריהם חיילים ולאחריהם מי שמבצעים שירות אזרחי. קישור זה מעצב מחדש את חלוקת ההטבות, ומעלה שאלה בדבר השפעתו על קבוצות שיחסן למוסד הצבאי שונה.
- חינוך וכלכלה
המפלגה מציעה חינוך ממלכתי חזק יותר, מקצועות ליבה משותפים, מועצה לאומית לחינוך, ועצמאות רחבה יותר לבתי הספר ולרשויות המקומיות במסגרת אמות מידה מרכזיות. היא קושרת מימון ציבורי מלא לעמידה בסטנדרטים של החינוך הממלכתי, במיוחד במוסדות החרדיים. מבחינה כלכלית היא מתמקדת במעמד העובד ובמי שמשרתים, בהפחתת חסמי יבוא, בהגברת התחרות, ברפורמה בחלק מכללי הכשרות 9, ובמאבק בכלכלה הבלתי מדווחת. גישה זו משלבת בין רפורמת שוק לבין סידור מחדש של התמיכה הממשלתית.
- ביטחון פנים והגירה יהודית
המצע כולל מאבק בפשיעה המאורגנת, באלימות ובסחיטה, החזרת האופי המוסדי למשטרה, ותוכנית לטיפול באלימות בחברה הערבית. הוא קורא גם לצמצם את עזיבת הישראלים ולעודד קליטה של מיליון מהגרים יהודים בתוך כעשור ומיליון נוספים עד 2048. יעדים אלה מבהירים את הצמדת הממד הכלכלי לשיקול הדמוגרפי; חיזוק הרוב היהודי הוא חלק מתפיסתה הכללית של המפלגה ביחס למדינה ולביטחונה.
העמדה כלפי הפלסטינים וההתנחלות
- המדינה הפלסטינית והרשות
ב-22 באוגוסט 2026 הצהיר איזנקוט כי ממשלה שיקים לא תקים מדינה פלסטינית, בתגובה לדבריו של מנסור עבאס. ההצהרה מספקת אמת מידה ישירה להערכת עמדתו הנוכחית; אין בסיס לסווגו כתומך בפתרון שתי המדינות רק משום שהוא מתחרה בנתניהו. משמעות הדבר היא ששינוי אפשרי בזהות ראש הממשלה אינו מבטיח כשלעצמו מסלול להכרה בריבונות הפלסטינית.
בריאיון ביולי 2026 הוא דבק באחריות הביטחונית הישראלית בין הנהר לים, ודחה את פרויקט פירוק הרשות הפלסטינית והטלת אחריות ישירה על ישראל כלפי האוכלוסייה. הוא קרא את העברת סמכויות המנהל האזרחי לסמוטריץ׳ כהחלשת יכולתו של הצבא לנהל את הגדה, וקרא להשבת הארגון הקודם ולאכיפת החוק נגד אלימות יהודית. מבחינה אנליטית, עמדות אלה מעניקות עדיפות ליציבות מערכת המנהל והביטחון; ושימור הרשות במסגרת תפיסה זו שונה מהעצמתה לריבונות עצמאית.10
- ההתנחלות ופרויקט E1
בריאיון לערוץ 12 ב-6 ביוני 2026 הודיע על תמיכתו בהתנחלות בגדה בתנאי שתעלה בקנה אחד עם האינטרס הלאומי הישראלי ועם החוק. ניסוח זה אינו כולל התחייבות לפינוי התנחלויות או לאימוץ הסמכות הבינלאומית בקביעת חוקיותן. הוא גם מתח ביקורת על הצגת הסדר קבע מהיר, בטענה שטיפול בסכסוך דורש זמן רב. עמדות אלה מגדירות את גבולות ההבדל בינו לבין יריביו במחנה הימין.
כאשר נשאל בריאיון לישראל היום ב-27 באוגוסט 2026 על מכרזי הבנייה ב-E1, התנגד לעיתוי בשל המחיר הבינלאומי, וקשר את ההחלטה ללחץ הקואליציוני על נתניהו. הוא מתח ביקורת על בן גביר וסמוטריץ׳ ועל אלימות המתנחלים בשל אובדן הלגיטימציה הבינלאומית שהיא גורמת והאיום על ההתנחלות עצמה. לכן נכון לתאר את התנגדותו ל-E1 כהתנגדות לעיתוי ולעלות כפי שהופיעו בריאיון, בלי להפוך אותה לדחייה עקרונית של הפרויקט.11
ראיות אלה מאפשרות להבחין בין שלוש רמות: תמיכה בעצם הנוכחות ההתנחלותית, הסתייגות מחלק מכלי הרחבתה, ודרישה להשיב את מרכזיות המנהל הצבאי. מכך עשויה לנבוע מחלוקת מעשית עם הימין הדתי ביחס למאחזים, לאלימות ולסמכויות, לצד המשך מחלוקת מהותית עם הדרישות הפלסטיניות ביחס לאדמה ולריבונות. הערכת כל שינוי נותרת תלויה בהחלטות בפועל בתכנון, בתקציבים, בקרקעות ובכבישים, ולא רק במילות הרגעה.
עזה, החטופים והחזית האזורית
בינואר 2024 מתח איזנקוט ביקורת על האמונה כי שחרור החטופים אפשרי באמצעות פעולה צבאית בלבד, והדגיש את הצורך בעסקה הכוללת הפסקת לחימה. באוגוסט 2026 הוא דבק בהישארות הצבא בעזה עד לפירוק הכוח הצבאי של חמאס ולפירוק הנשק, וקשר את הנסיגה לתנאים אלה. אחת העמדות אינה מבטלת את האחרת; שכן תפיסתו משלבת בין הכרה בצורך במשא ומתן על החטופים לבין תנאים ביטחוניים נוקשים לסידור מחדש של עזה.
בחזית האיראנית אמר ב-13 באוקטובר 2026 כי ניתן להצדיק פעולה דחופה כאשר איראן דוהרת לעבר נשק גרעיני, ומתח ביקורת על כשירותו של נתניהו להוביל מערכה חדשה. הוא ראה בהפלת המשטר האיראני יעד שאי אפשר להשיגו בפעולה צבאית בלבד ושנדרש לו מהלך מבפנים. הדבר מבהיר את עניינו בחיבור הפעולה הצבאית ליעד בר השגה, לצד המשך עמדתו המתנגדת למשטר האיראני.12
מבחינה אנליטית, הצעתו הביטחונית מבוססת על הצורך בתכנון, בקישור האמצעים ליעדים ברורים ובהערכת העלות האזורית. אין פירוש הדבר בהכרח צמצום השימוש בכוח; בריאיון ביוני 2026 הוא קרא להרחיב את חופש הפעולה נגד חזבאללה באזורים שונים בלבנון. לפיכך ההבחנה המדויקת יותר נוגעת לתפיסת ניהול הכוח ולגבולות יעדיו, והיא מחייבת בחינה של כל חזית בנפרד.
היחסים הקואליציוניים והתחרות בתוך האופוזיציה
איזנקוט רוצה שראש המפלגה הגדולה ביותר במחנה האופוזיציה יהיה מועמד המחנה לראשות הממשלה. זהו קריטריון פוליטי שהוא מבקש להסכים עליו, ולא כלל משפטי המקנה למפלגה הגדולה ביותר זכות אוטומטית לראשות הממשלה. באוגוסט מתח ביקורת על האפשרות שבנט או ליברמן ידרשו את התפקיד עם מספר מושבים קטן יותר. תחרות זו חושפת כי ההסכמה על הדחת נתניהו אינה מבטלת את המאבק על הנהגת החלופה.
הוא מציב לשותפי הממשלה תנאים הנוגעים ליהודיותה של המדינה ולדמוקרטיות שלה, לערכי מגילת העצמאות, ולשירות צבאי, לאומי או אזרחי. ביוני לא הציג איסור מוחלט על כל הצדדים בשמותיהם, בעוד שבאוגוסט גילה נכונות לממשלת מיעוט כאפשרות אחרונה ולאחר מכן להרחבתה, כולל הליכוד אחרי נתניהו. לכן יש להבחין בין כניסת המפלגות הערביות לקואליציה, תמיכתן מבחוץ, והימנעותן מהפלת ממשלה. התנאים והשיח לבדם אינם מספיקים להכריע איזו נוסחה יקבלו הצדדים.
האתגר נוצר משילוב בין התחייבויות רחבות בתחום הגיוס ורפורמת המוסדות לבין הצורך בשותפים העלולים לדחות חלק מהתחייבויות אלה. גם אם ישר תתקדם במספר המושבים, הקמת הממשלה תישאר תלויה בהמלצות הסיעות, בהסכמים הקואליציוניים ובמשמעת הפרלמנטרית. אמנת המפלגה נגד פיצול ראויה למעקב בהקשר זה, בלי להניח שהיא מבטלת את סיכוני המשא ומתן או המחלוקת הפנימית.
המשמעויות הפלסטיניות והירדניות
מבחינת הפלסטינים, עליית איזנקוט מאפשרת אפשרות של הבדל בניהול השליטה, בהסדרה המוסדית ובהתמודדות עם אלימות המתנחלים, אך לפי עמדותיו הנוכחיות אינה מציעה התחייבות למדינה פלסטינית. היחסים בין הצבא, המשרדים והרשות הפלסטינית עשויים להשתנות בלי שחלוקת הריבונות והמשאבים תשתנה במקביל. לכן יש למדוד את תוצאותיה של כל ממשלה שינהיג בשטח, ולא להסתפק במיקומה במפה המפלגתית.
מנקודת המבט של ירדן, המעקב קשור בעיקר לעתיד הגדה, לרציפות הגאוגרפית הפלסטינית וליציבות הביטחונית. ההתנגדות לפירוק הרשות עשויה להצטלב עם האינטרס של ירדן להימנע מקריסה מנהלית וביטחונית רחבה; אך המשך ההתנחלות ודחיית המדינה הפלסטינית מותירים את גורמי המתיחות על כנם. זוהי קריאה של משמעויות העמדות המוצהרות, ואינה מייחסת למפלגה מצע מיוחד ביחס לירדן. כמו כן אין להניח עמדה מפורטת ביחס לירושלים ולאפוטרופסות ההאשמית מתוך שיח כללי על הרחבת השלום האזורי.
מדדי המעקב בעלי העדיפות כוללים את חלוקת הסמכויות בגדה, תקציב ההתנחלות, עמדתה המעשית של המפלגה כלפי E1 והמאחזים, צעדי ריסון אלימות המתנחלים, סמכויות הרשות הפלסטינית, ותנאי ההסדרים בעזה. יחסי הגומלין בין תיקים אלה יקבעו אם שינוי ההנהגה יקל לחצים מסוימים על ירדן, או ישחזר אותם באמצעות ניהול סדיר יותר.
סיכום
מיזם איזנקוט משלב בין השבת המוסדות הישראליים לבין שימוש בניסיון הצבאי לבניית חלופה שלטונית. מפלגתו מציגה מצע פנימי המשתרע על שלטון, גיוס, חינוך וכלכלה, ורשימה המחזקת את דימויה הביטחוני והמנהלי. ואולם עמדתו כלפי הפלסטינים נותרת מוגבלת על ידי עדיפות הביטחון, הרוב היהודי והמשך ההתנחלות, לצד דחיית המדינה הפלסטינית. התנגדויותיו לסמוטריץ׳ ול-E1 חושפות מחלוקת על הניהול, העיתוי והעלות, בלי להוכיח לבדן שינוי ביעדי השליטה.
עתידו תלוי בהמרת הכוח האלקטורלי להסכמה קואליציונית יציבה, וביכולתה של המפלגה החדשה לפעול כמוסד. אשר להערכת השפעתו האזורית, היא מחייבת הבחנה בין שינוי סגנון השלטון לבין שינוי המדיניות בפועל בשטחים הפלסטיניים. הבחנה זו הופכת את מעקב ההחלטות, החקיקה וחלוקת הסמכויות לחשוב יותר מן הסיווגים הכלליים של מרכז וימין.
