עמאן, 9 בנובמבר 2026 – קבוצת פלסטין לחשיבה אסטרטגית, בשותפות עם המכון לפוליטיקה וחברה, השיקה מחקר הבוחן כיצד מגויסות כמה תפיסות תאולוגיות נוצריות לתמיכה בפרויקט הציוני ובתכליותיו הקולוניאליות וההתיישבותיות בפלסטין.
השקת המחקר, «לקראת אסטרטגיה פלסטינית להתמודדות עם הציונות הנוצרית», התקיימה במהלך סדנה שנערכה הבוקר בעמאן, והוא נשען על פרויקט מחקרי שנמשך שנתיים. המחקר מציג אסטרטגיה פלסטינית המתחילה במיפוי רשתות הציונות הנוצרית בהקשריהן הלאומיים והמקומיים, ונמשכת בבניית שותפויות ארוכות טווח עם כנסיות, מוסדות מחקר וחינוך ומעגלי קבלת החלטות במערב ובאזור, לשם ביסוס הזכויות הפלסטיניות.
לדברי ד״ר עאזר דכור, החוקר השותף בהכנת המחקר, הדוח עוקב אחר המסלול שעושות כמה פרשנויות דתיות מבימות הכנסייה ומאמצעי התקשורת אל קבוצות לחץ, מסעות בחירות ופרלמנטים. במקרים מסוימים, השיח הדתי מסייע בהצגת התמיכה בישראל כמחויבות מוסרית או דתית. כאשר מוסדות המסוגלים לגייס מצביעים ולהגיע אל בעלי תפקידים מאמצים שיח זה, הוא עשוי להפוך לגורם בעיצוב עמדות ביחס לסוגיות כגון ירושלים, ההתנחלות וההכרה הדיפלומטית.
לדברי דכור, הדוח מבחין בין שלושה זרמים שחלק מעמדותיהם הפוליטיות חופפות, אף שנקודות המוצא הדתיות שלהם שונות. הראשון קורא את הקמת ישראל ואת התפתחויותיה לאור נבואות אחרית הימים. השני קושר את התמיכה בה לרעיון הברכה והשגשוג. השלישי יוצא מן האמונה בהמשך הברית האלוהית עם העם היהודי. הבחנה זו, לפי הדוח, מסייעת להבין את המניעים השונים העומדים מאחורי התמיכה הפוליטית בישראל, וכן מסבירה את מגוון העמדות בתוך הכנסיות והזרמים האוונגליים עצמם.
המקרים שבהם עוסק הדוח מציגים תמונות שונות של השפעה זו. בארצות הברית, שהיא המקרה העכשווי הבולט ביותר במחקר, פועלות רשתות התמיכה באמצעות קבוצות לחץ מאורגנות, קשרים מפלגתיים וערוצי גישה למעגלי עיצוב מדיניות החוץ. בברזיל הן משתלבות בגיוס האלקטורלי של כמה זרמים אוונגליים, והשפעתן ניכרת בדיונים הפרלמנטריים והנשיאותיים, לצד שיקולים דיפלומטיים וכלכליים המשפיעים על העמדה הרשמית.
בניגריה, הדוח עוקב אחר תפקידן של רשתות הצליינות והיחסים בין מנהיגים דתיים בהידוק הקשרים עם ישראל, בהקשר המתאפיין במגוון דתי ובחישובים פוליטיים פנימיים. בדרום קוריאה, השפעתן של כמה מרשתות אלה ניכרת באופן ברור יותר בגיוס הזרמים הנוצריים השמרניים ובשיח הלאומי, בעוד שקשה לעקוב אחר השפעה ישירה דומה על מדיניות החוץ הרשמית. המחקר נשען על הבדלים אלה בהצעת תגובות המתחשבות באופי השחקנים והמוסדות בכל מדינה.
הדוח בוחן את השפעתם של שיחים אלה על האופן שבו מוצגות הזכויות הפלסטיניות בדיון הבינלאומי. כאשר תביעות ישראליות הנוגעות לקרקע ולריבונות מוצגות כהמשך להבטחה דתית, הפלסטינים עשויים להופיע בדיון בעיקר כאזרחים הזקוקים להגנה, או כפליטים הזקוקים לסיוע. במצב זה, סוגיות ההגדרה העצמית, השיבה והריבונות עלולות להידחק לאחור, אף שהן קשורות לזכויות הקולקטיביות של הפלסטינים.
הדוח מציב שאלה החורגת מהשפעתן של רשתות אלה על החלטה ממשלתית מסוימת. האם השפעתן משנה את האופן שבו ממשלות ומוסדות דתיים תופסים מלכתחילה את הזכויות הפלסטיניות? המחקר מתייחס לאפשרות זו במדינות הדרום הגלובלי כשאלה הזקוקה למחקר נוסף, לאור השונות בהשפעת הרשתות והמשך התמיכה בזכות הפלסטינים להגדרה עצמית במספר מדינות אלה.
הדוח מציב את הנוצרים הפלסטינים בלב האסטרטגיה המוצעת, בהיותם חלק מקורי מן העם הפלסטיני, ובהיותם חוקרים, תאולוגים ושחקנים בדיון הכנסייתי העולמי. הוא קושר תפקיד זה לפתיחת מרחב בפניהם להציג קריאות היוצאות מניסיונם ומההיסטוריה שלהם, ועוסקות בסוגיות הקרקע, ההשתייכות והצדק בתוך הכנסיות ומכוני התאולוגיה.
המחקר מציע להקים מצפה שיעקוב אחר ארגונים, אמצעי תקשורת, גורמים מממנים ורשתות צליינות וקשריהם עם שחקנים פוליטיים. בין משימותיו המוצעות: חקר המקרים שבהם התמיכה הדתית הופכת להשפעה פוליטית הניתנת למעקב, כגון אימוץ עמדות ביחס לירושלים, תמיכה במדיניות ההתנחלות, או השפעה על הדיון בדבר ההכרה הדיפלומטית בזכויות הפלסטיניות הבלתי ניתנות לשלילה.
בשלב הבא, הדוח מציע לפתח פלטפורמה רעיונית ותאולוגית שיובילו נוצרים פלסטינים וערבים, אשר תפיק חומרי מחקר וחינוך בכמה שפות ותתמוך בחילופי ידע בין חוקרים ואנשי דת. הוא קורא גם לבניית קשרים מתמשכים עם כנסיות, מכוני תאולוגיה ומוסדות נוער, ולפיתוח מסלולי צליינות שיאפשרו למבקרים להכיר את הכנסיות והקהילות הפלסטיניות ואת תולדותיהן העכשוויות.
הדוח מציע למדוד את השפעתה של עבודה זו באמצעות שינויים הניתנים למעקב, כגון נוכחות ההיסטוריה הפלסטינית בתוכניות הלימוד התאולוגיות, שילוב הכנסיות והקהילות הפלסטיניות בתוכניות הצליינות, ומידת השתקפותו של ידע זה בעמדות המוסדות הכנסייתיים ביחס לזכויות הפלסטיניות.
נושא המחקר מצטלב עם עבודת המכון לפוליטיקה וחברה באמצעות תוכנית עדנאן אבו עודה לחקר התנועה הציונית וישראל “עין”. לדברי רנא אלזאע׳ה, מתאמת הפרויקט, התוכנית מכשירה חוקרים וחוקרות ירדנים צעירים לחקר שורשי התנועה הציונית ולניתוח המוסדות והמדיניות הישראליים תוך הסתמכות על מקורות ראשוניים, ובהם מקורות עבריים, ולהכנת מחקרים וניירות מדיניות העוסקים בהשלכותיהן של תמורות אלה על פלסטין, ירדן והאזור.
השותפות עם קבוצת פלסטין לחשיבה אסטרטגית משלבת בין שתי זוויות מחקר. תוכנית “עין” עוקבת אחר האופן שבו המדיניות מתעצבת בתוך ישראל, בעוד שמחקר הקבוצה בוחן כיצד מדיניות זו רוכשת תמיכה מחוצה לה ומה השפעת הדבר על הזכויות הפלסטיניות. שיתוף פעולה זה מאפשר להציב את המחקר במדיניות הישראלית בדיאלוג עם מחקרים פלסטיניים העוקבים אחר רשתות התמיכה וההשפעה במדינות שונות.
תוכנית הסדנה חולקה לשני מושבים. הראשון הוקדש להצגת ממצאי המחקר ולדיון בממדיו הפוליטיים והאסטרטגיים, בהשתתפות מחברי הדוח ד״ר עאזר דכור וד״ר חבייר אבו עיד, ושר החוץ הירדני לשעבר ד״ר מרואן אל-מעשר. השני, בהשתתפות ד״ר פאוזי בדווי והכומר ד״ר מונזר אסחאק, עסק בשורשים הדתיים והתאולוגיים של הציונות הנוצרית ובקריאות נוצריות פלסטיניות וערביות המבקרות את השימוש בטקסטים המקודשים להצדקת הכיבוש וההתנחלות. הסדנה נחתמה בהתערבויות מן הקהל.